בישראל האישה זכאית לקבל מבעלה מזונות כל עוד הם נשואים, יחד עם זאת, בהתייחס לסבך המקרים השונים והמציאות המורכבת כך שכל מקרה וסיבותיו נדון ונבחן בנפרד.
מהו המקור לחיוב הבעל לתת מזונות לאשתו?
סעיף 2 לחוק תיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט 1959 קובע כך:
"2. (א) אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו , והוראות חוק זה לא יחולו על
מזונות אלו."
במאמר זה נתייחס בעיקר לבני זוג יהודים בדתם והוראות הדין האישי החל עליהם.
ומאחר והוראות הדין האישי החלות על יהודים עפ"י המשפט העברי אזי מכאן חובת תשלום מזונות מייחסת לגבר חובת תשלום מזונות לאשתו. חובת תשלום מזונות לאישה רשומה בכתובה עליה חותם הבעל בטרם נישא.
חובת מזונות האישה שעל הבעל לשאת בהם נזכרה בתלמוד(כתובות, פרק ד', משנה ב')
"…הבעל שאוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה בפרקונה ובקבורתה…"
בע"א 87/49 לוין נ' לוין פד"י ה' 94, 935 נקבע כך:
"…חובתו של הבעל לזון את אשתו קמה עם עצם בואם לנישואין וחובה זו ממשיכה להיות קיימת כל עוד לא הותר קשר הנישואין".
מהו היקף מזונות האישה?
הכלל המנחה הוא "עולה עימו ואינה יורדת עימו"(כתובות מח א') ז"א האישה זכאית לקבל מזונות בהתאם לרמת החיים לה הורגלה בטרם פרץ המשבר ועל הבעל מוטלת החובה לשמר רמת חיים זו בפועל, המדובר בצורכי האישה לרבות: מזון, ביגוד, הנעלה, הוצאות שכר דירה או משכנתא, הוצאות רפואיות, הוצאות רכב, הוצאות אחזקת בית, קוסמטיקה וכיוצ"ב.
האם הבעל יכול לקזז את שיעור השתכרותה של האישה?
על כך עונה כב' השופט ויצמן בתמ"ש 17150/03 מיום 24.7.2006 בביהמ"ש לענייני משפחה בכ"ס:
"9.4 בין בני זוג מתקיים איזון של זכויות הדדיות , כך מזונותיה של האישה הינן כנגד מעשה ידיה (כתובות, דף מ"ז ע"ב) . לפיכך רשאי הבעל לקזז מתוך חובו לספק צרכי האישה את שיעור השתכרותה , ובלשון התלמוד "צאי מעשה ידייך במזונותיך".
האם הבעל יכול להכריח את האישה לצאת לעבוד?
על שאלה זו עונה כב' השופט ויצמן כך:
"9.4. …הבעל רשאי לומר לאשתו "צאי מעשה ידייך…" אפילו בעל-כורחה, וכן יכול לומר לה
צאי מעשה ידייך במזונותייך ומה שאינו מספיק אשלים לך" (גיטין, דף י"א עמ' ב ודף י"ב עמ' א'
כתובות דף ע' ע"א וע"ב: כתובות דף ק"ד ע"א: רמב"ם הלכות אישות פרק כ"א , הלכה א': שו"ע , אבן העזר פ' א: רמ"א , אבן העזר ס"ט, ד')
אם כי יש הגורסים כי הכלל הוא שלא קיימת חובה על האישה לצאת לעבוד ובית המשפט לא יכול לחייבה לצאת לעבוד.
האם במקרה שהבעל לא טען טענת "צאי מעשה ידייך ממזונותיך" אזי ביהמ"ש יכול לטעון זאת במקומו?
על שאלה זו עונה כב' השופט ויצמן כך:
"יותר מכך- אף אם לא טען הבעל מפורשות "צאי מעשה ידייך ממזונותיך" , רשאי בית המשפט להעלות הטענה מיוזמתו! כך עולה מדברי בעל הטור בשם אביו הרא"ש(רבינו אשר בן יחיאל, מגדולי הפוסקים במאה ה-13) האומר:
"שאין בית הדין פוסקין לה עד שיבדקו אם לא יספיקו לה מעשה ידיה שהיא רגילה לעשות . שכשנפרעין מנכסיו של אדם שלא בפניו ראוי הוא שיהפכו בזכותו טור , אבן העזר, סימן ט')
האם הכנסות האישה משכר דירה מהווה חלק ממעשי ידי האישה?
עונה על כך כב' השופט ויצמן:
"כך מצאנו כי הכנסות האישה משכר דירה שהיא מקבלת מהשכרת נכס בבעלותה מהווה חלק ממעשה ידיה.(ע"א 658/93 כהן נ' כהן תקדין עליון 94(3) 1538, ע"א 493/94 גב נ' גב תקדין עליון 94 (3) 1341.
באילו מקרים פטור הבעל מלשלם מזונות לאישה?
במקרים בהם הוכח כי האישה "זנתה תחתיו", כלומר בגדה בבעלה, במקרה כזה עיקר הבעיה מתרכזת בהוכחת הבגידה, דבר שבפועל אינו קל כלל ועיקר. לפי ההלכה את אקט הבגידה יש להוכיח באמצעות 2 עדים כשרים שראו במו עיניהם את האישה מקיימת יחסים עם אחר.
סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כלל ולפיו ראיות אשר הושגו תוך פגיעה בפרטיות אינן קבילות ללא הסכמת הנפגע אלא אם כן ביהמ"ש מתיר להשתמש בחומר לפי נימוקים שיירשמו או במידה ולצד הפוגע קיימת הגנה או פטור לפי חוק הגנת הפרטיות.
בנוסף, גם סעיף 7 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (1992) נקבע כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו וכי אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו…אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.
בבג"צ 6650/04 שניתן בשנת 2006 הובאו לידי דיון כלל פסילת הראיות וגם איזון האינטרסים בין ההגנה על פרטיות לבין אופן הוכחת הבגידה.
כב' נשיא ביהמ"ש העליון (כתוארו דאז) השופט אהרון ברק קבע 2 כללים מרכזיים בנוגע לשיקולים שינחו את ביהמ"ש להעדיף את גילוי האמת על פני עיקרון הגנת הפרטיות:
1. ככול שהפגיעה בפרטיות גדולה יותר כך ירצה בית המשפט להגן על הזכות לפרטיות.
2. ככול שהראיה חיונית יותר להוכחת האמת כן יגבר משקלה לעומת משקלה של הפגיעה
בפרטיות.
בפועל, בתי הדין מחוייבים לקבל רק ראיות כשרות, ז"א כאלו אשר אינן עוברות על חוק הגנת הפרטיות ובמקרים מסויימים, יסתפק בראיות נסיבתיות.
במקרים בהם הוכח כי האישה ביצעה "מעשה כיעור" כלומר מתנהגת עם גבר זר בצורה שאינה הולמת אישה נשואה, אזי היא עלולה לאבד את מזונותיה.
ההלכה היהודית קובעת כי אחת מחובות האישה לבעלה היא לקיים עימו יחסי אישות, במקרה של סירוב אישה לקיים עם בעלה יחסי אישות היא עלולה להיחשב כאישה מורדת, ייאמר כי כל מקרה נדון לגופו וסיבותיו הספציפיות ולא כל מקרה של אי קיום יחסי אישות תוגדר האישה כמורדת וההלכה מפרטת מקרים האישה לא תיחשב מורדת בשל המניעה הטמונה בבעל לרבות: ריח לא נעים מפיו, אימפוטנציה וכיוצ"ב.
במידה והאישה "אינה עמו" קרי, עוזבת את הבית בו חיה עם בעלה בלא סיבה מוצדקת ומוכחת היא עלולה לאבד זכותה לקבל מזונות אישה מבעלה. השאלה מדוע עזבה האישה את בית בעלה נבדקת בכל מקרה לגופו ובהתייחס לכך שרמת ההוכחה בביה"ד הרבני גבוהה יותר מזו של ביהמ"ש לענייני משפחה.
מקרים נוספים בהם פטור הבעל מלשלם מזונות אישה כאשר האישה אינה מקיימת מצוות הדת בכפוף לתנאים מצטברים: הבעל צריך להוכיח שהאישה עשתה זאת במתכוון ולא בטעות וכן מהו אורח החיים האמיתי של הבעל דתי או חילוני? או במקרה שהיא מסרבת לחיי שלום בית עם הבעל בלא סיבה מוצדקת.
כאשר האישה מסרבת לקבל "גט" מבעלה אזי "בעלה מעוכב מחמתה" כידוע עפ"י ההלכה היהודית אקט הגירושין בין הבעל לאישה מתקיים רק כאשר שני הצדדים מביעים הסכמה הדדית לגירושין, כך שבמקרה בו בית הדין הרבני פוסק כי על האישה לקבל גט מבעלה והיא מסרבת לכך אזי מכאן היא עלולה לאבד את מזונותיה.
כאשר האישה מפסיקה לעבוד במטרה לקבל מזונות, במקרה כזה במידה ובין הדין הרבני יתרשם שהאישה עשתה זאת בכדי לקבל מהבעל מזונות אישה אזי מכאן בית הדין עשוי או עלול(תלוי במתבונן)
לקזז את שכר עבודתה לפני שהפסיקה לעבוד. יודגש כי בית הדין יעשה צעד מעין זה רק לאחר שיוברר בצורה חד משמעית שהאישה עשתה כן בחוסר תום לב ובכדי לנסות לזכות במזונות אישה.
מהם מזונות מדין מעוכבת מחמתו?
במקרה בו הבעל מסרב לתת גט לאשתו המעוניינת בכך, אזי בית הדין הרבני כאמצעי לחץ על הבעל יכול לחייבו לשלם לאשתו מזונות כל עוד הוא מסרב לגרשה שכן הבעל בסירובו זה מעכב אותה מלהינשא לאחר ופועל יוצא מכך שהוא מאבד זכותו להכנסות האישה ואינו נהנה מהאפשרות לקזז ממזונות האישה את הכנסותיה
האמור לעיל מהווה תמצית ואינו מהווה בשום אופן ייעוץ משפטי וכל מקרה נדון לגופו ומומלץ להיעזר בשירותי עו"ד המתעסק בתחום
יוני 2017
