בגידה של האישה או הבעל כנגד בן/בת זוגם מהווה במקרים רבים סיבה לגירושי בני הזוג, ואולם לא תמיד כך פני הדברים ולעיתים, בני הזוג המבינים את גודל המשבר מנסים להתמודד עם הבגידה לא ע"י הריסת התא המשפחתי אלא להיפך ע"י שלום בית, שיקום היחסים ואובדן האמון שאבד ואף מצליחים בכך, אם כי לא מדובר בתהליך קל ומומלץ שהדבר ייעשה גם בליווי מקצועי של טיפול פסיכולוגי מתאים.
במאמר זה נתייחס לאותם מקרים בהם, אקט הבגידה וכל המתלווה לכך הביא בסופו של דבר לפירוק התא המשפחתי בקרב יהודים בישראל.
בישראל עצם העובדה כי בן הזוג או בת הזוג נתפסו בוגדים בבני/בנות זוגם אינו מהווה חשיבות לשאלת ה"אשם" לגבי פירוק הנישואים ולא קיים בחוק האזרחי עונש או סנקציה הבאה "להעניש" את הצד שבגד ואולם לעיתים כפי שיתברר להלן, הבגידה כן פוגעת בזכויות מסוימות.
כידוע בישראל קיימות לגבי יהודים 2 מערכות משפט הנוגעות לדין האישי, הדין הדתי באמצעות מערכת בתי הדין הרבניים והדין האזרחי באמצעות ביהמ"ש לענייני משפחה ובין 2 ערכאות אלו מתקיימות לעיתים "מירוץ סמכויות" שכן כל ערכאה רואה את אקט הבגידה בעין אחרת.
לפי ההלכה היהודית, בגידה מהווה עילת גירושין במידה והאישה שבגדה בבעלה "…אסורה על בעלה ובועלה.." ואילו הבעל שהפסיק לבגוד סלולה בפניו הדרך לחזור חזרה לחיק אשתו.
הוכחת הבגידה
הבגידה עצמה טעונה הוכחה, דבר שבפועל אינו קל כלל ועיקר. לפי ההלכה את אקט הבגידה יש להוכיח באמצעות 2 עדים כשרים שראו במו עיניהם את האישה מקיימת יחסים עם אחר.
סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כלל ולפיו ראיות אשר הושגו תוך פגיעה בפרטיות אינן קבילות ללא הסכמת הנפגע אלא אם כן ביהמ"ש מתיר להשתמש בחומר לפי נימוקים שיירשמו או במידה ולצד הפוגע קיימת הגנה או פטור לפי חוק הגנת הפרטיות.
בנוסף, גם סעיף 7 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (1992) נקבע כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו וכי אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו…אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.
בבג"צ 6650/04 שניתן בשנת 2006 הובאו לידי דיון כלל פסילת הראיות וגם איזון האינטרסים בין ההגנה על פרטיות לבין אופן הוכחת הבגידה.
כב' נשיא ביהמ"ש העליון (כתוארו דאז) השופט אהרון ברק קבע 2 כללים מרכזיים בנוגע לשיקולים שינחו את ביהמ"ש להעדיף את גילוי האמת על פני עיקרון הגנת הפרטיות:
1. ככול שהפגיעה בפרטיות גדולה יותר כך ירצה בית המשפט להגן על הזכות לפרטיות.
2. ככול שהראיה חיונית יותר להוכחת האמת כן יגבר משקלה לעומת משקלה של הפגיעה
בפרטיות.
בפועל, בתי הדין מחויבים לקבל רק ראיות כשרות, ז"א כאלו אשר אינן עוברות על חוק הגנת הפרטיות ובמקרים מסוימים יסתפק בראיות נסיבתיות.
משמורת ילדים
בד"כ ועפ"י הדין האזרחי בגידה אינה משפיעה על סוגיית משמורת הילדים וזמני השהייה שכן הכלל העיקרי המתקיים בעת קביעת המשמורת הוא לא מי אשם בפירוק הנישואין? אלא העיקרון המנחה שהוא "טובת הילד" ובמקרים של התנצחויות בין בני הזוג בנוגע למשמורת בד"כ תידרש קביעת תסקיר עו"ס/סעד והמלצות רשויות הרווחה.
באשר לעמדת בתי הדין הרבניים, הרי שאמנם הם רואים את הבגידה כעניין חמור וכך כאשר הבגידה נעשתה ע"י האם, ובמקרה זה בית הדין הרבני הדן בכך לא ימהר ליטול את המשמורת מידי האם לפני שיבקש תסקיר סעד על מנת לפסוק בעניין משמורת הילדים.
כאשר בעקבות הבגידה נוצר קשר חדש שלא מאפשר להורה הבוגד לתת תשומת לבו לילדיו ובכך פוגע בהם וכמובן בטובתם וכאן יכול ותיעשה התערבות בעניין המשמורת.
מזונות אישה
כלל ידוע הוא שאישה אשר "זנתה תחתיו" אינה זכאית לקבל מזונות אישה מבעלה, במקרים רבים טוען הבעל כי האישה בגדה בו, אך אין די רק לטעון זאת אלא צריך להוכיח זאת כאמור לעיל ואולם אין בכך בכדי לפגוע במזונות עבור הילדים הנמצאים במשמורתה.
הכתובה
אישה שהוכח כאמור לעיל כי ביצעה כנגד בעלה "מעשה כיעור", דהיינו מעשה בגידה אזי היא עלולה לאבד את זכותה לקבלת כתובה ותוספת כתובתה.
ענייני רכוש
ענייני הרכוש אינם חלק מהדין האישי, דהיינו, בבית הדין הרבני בבואו לפסוק בנושאים רכושיים וכן עולה סוגיית הניאוף אזי מכאן הוא מחוייב לפסוק עפ"י הדין האזרחי, קרי לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג שכאמור לעיל אינו מעניש בד"כ את הצד הבוגד.
ייאמר כי בתי הדין הרבניים לא תמיד פוסקים בנושאים רכושיים עפ"י הדין האזרחי במקרה ועולה סוגיית הניאוף כך למשל בבית הדין הרבני האזורי בב"ש החליט כב' בית הדין על חלוקה שווה של רכוש בני הזוג חרף טענת הבעל אודות בגידת אשתו, הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול ושם נקבע כי הזכויות הסוציאליות אשר נצברו ע"י הבעל אינם חלק מהרכוש המשותף בשל בגידת האישה. בג"צ 8928/06 ביטל את החלטת בית הדין הרבני הגדול וקבע שהזכויות הסוציאליות של הבעל כן יהוו חלק מהרכוש המשותף של בני הזוג, ללא קשר לבגידת האישה.
חובות
בעיקרון חובות שנוצרו במהלך חיי הנישואין הם נחשבים לחובות המשותפים לבני הזוג המתחלקים בד"כ שווה בשווה בין בני הזוג ואולם במקרים מסויימים בהם עולה באופן ברור שלא ניתן לשייך חובות אלו כחובות משותפים בשל העובדה כי נוצרו עקב בגידה.
האם ניתן לקבל פיצוי כספי בגין בגידה?
ביום 30.1.12 ניתן בביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה ע"י כב' השופט אסף זגורי פס"ד חדשני במסגרת תמ"ש 10541-03-11 מ'ז' נ' א'ז' הדן בתביעת בעל לפיצוי בגין מה שהוא טוען כ"ניאוף" מצד האישה ובמהלך הליכי גירושי בני הזוג שהינם מוסלמים.
בתיק זה אמנם דחה כב' השופט אסף זגורי את התביעה למתן פיצוי בגין ניאוף ואולם הוא הציע מס' קריטריונים מנחים לעניין מתן פיצוי במקרים כאלו:
"…יש לצמצם המקרים בהם תוכר עילת הניאוף כעילת תביעה ויש לקבוע, כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות טבועה לדחות תביעה שכזו לפי שיקול דעתו אם היא עלולה לערער את בסיס האיזון הרכושי בין הצדדים או אם עולה חשש שהיא נועדה להכניס את עיקרון האשם לדון בענייני איזון משאבים.
יש לקבוע מראש, כי הפיצויים בגין הפרת חובת האמונים ובגין הניאוף יהיו מוגבלים ביותר לכ- 50,000 ₪ בלבד. בדומה לנזק הבלתי ממוני שאינו צריך הוכחה כאמור בסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 וכאמור בסעיף 29א(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981(אלא אם דובר על מקרה נדיר של נזקים נפשיים מוכחים ובלתי הפיכים).
הפיצויים יוגבלו במיוחד, מקום שבו תותר הגשת תביעה אך מדובר בבני זוג שמנהלים בינם לבין עצמם הליכים רכושיים נוספים בגין פקיעת הקשר.
אין להתיר הגשת תביעה כאמור, אלא לאחר גירושי או התרת הנישואין הצדדים.
יש לבחון האם הדין הדתי החל על הצדדים, ככל שהם משתייכים לאותה עדה דתית מסדיר סוגיית הפיצוי בגין הניאוף(של כל אחד מהצדדים), כך שלא יחול "כפל פיצוי" ולא יתרחש מצב של סתירה בין החלטות שיפוטיות(כך למשל תביעה של בעל בגין ניאוף בבית הדין הרבני עלולה להידחות והוא יחוייב בכתובה ומנגד עלולה תביעתו לפיצוי כספי בגין אותו ניאוף להתקבל בהליך האזרחי וכל עלול להיווצר מצב שבו תהיינה הכרעות סותרות ביחס לאותה עילה). כן יש להבחין בכל מקרה ומקרה האם התביעה לא מוגשת כדי לרפות ידיו של בעל הדין שכנגד בערכאה הדתית.
יש לשלול זכות לפיצוי מהתובע אם מוכח, כי גם הוא נאף מצידו במהלך הנישואין.
ייתכן ויהא מראש לשקול בירור הנזק שנגרם לתובע ואם לא יוכח נזק או פגיעה של ממש בתובע, לא תהא לאותו תובע זכות תביעה (בדומה להוראת סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות לעיל).
רשימת השיקולים השיפוטיים אינם רשימה סגורה וממקרה למקרה תוסיף הפסיקה שיקולים לכאן ולכאן שיצדיקו או ישללו פסיקת פיצוי בגין תביעה כאמור."
האם ניתן להגיש תביעה כנגד המאהבת של הבעל?
בתמ"ש 3899-11-11 נדרש כב' השופט יחזקאל אליהו ביהמ"ש לענייני משפחה מחוז ת"א להכריע בבקשת אישה להתיר את צירופה של מאהבת בעלה כנתבעת במסגרת תביעה אשר הגישה נגד בעלה הבוגד בעילה נזיקית, כספית וחוזית ע"ס 2,600,000 ₪ וביום 27.9.12 דחה כב' השופט יחזקאל אליהו את בקשת האישה בשל חוסר עילה.
האמור לעיל מהווה תמצית ואינו מהווה בשום אופן ייעוץ משפטי וכל מקרה נדון לגופו ומומלץ להיעזר בשירותי עו"ד המתעסק בתחום
אוקטובר 2017
